שנה וחצי-רשמים

מרפאת Hora Te Pai

אחרי שהדגשתי בפוסטים קודמים עד כמה נ״ז היא אחד היעדים האטרקטיביים ביותר עבור רופאי משפחה החושבים להגר למקום שלו שמספק את האיזון הנכון והבריא בין עבודה לחיים הפרטיים, אז הנה מעט רשמים לאחר שנה וחצי של עבודה כרופא משפחה בנ״ז.

ראשית, אני עדיין עובד במרפאה המיועדת למאורים ולשכבות החלשות באיזור חוף קפיטי, הנחשב לאיזור עם אוכלוסייה עשירה ומבוגרת יחסית בשל מזג האוויר החמים והנוח. 

כ-70% מהמטופלים במרפאה שלנו הינם מאורים והשאר משתייכים לערב רב של מהגרים ומטופלים ממוצא אירופאי שידם אינה משגת.

השירותים הניתנים אצלנו מסובסדים ע״י המדינה (כאפליה מתקנת-חלק מהסכם השלום שנחתם בין הבריטים למאורים). תחלואת המטופלים מאוד מורכבת ומאתגרת מבחינה מקצועית ובינאישית (השמנת יתר, סוכרת, אלכוהוליזם אשר ממנו נגזר גם גאוט במימדים מפלצתיים וכיוצ״ב). 

מכובדי הקהילה מתגאים במקלות הליכה יחודיים

שמלה מאורית מסורתית

**מה זה אומר ״להיות רופא משפחה במרפאה מאורית״: למאורים יש תדמית נכשלת בקרב החברה. גם מבחינת תחלואה קיימים פערים משמעותיים בינם לבין האוכלוסייה הלבנה. יש רופאים רבים שמעקמים את פרצופם כשמדובר במטופלים מאורים והעבודה במרפאה המתבססת על קהל מאורי נחשבת לדורשנית ודי לא פופולרית בקרב הקולגות.
אז זהו שלא כך פני הדברים.

 המאורים בכללותם אנשים מאוד חמים ומלאי חוש הומור. התרבות שלהם מרתקת וייחודית שכן המבנה החברתי שלהם סבוך ומורכב, כמו גם עולמם הרוחני ותפיסתם את הגוף. כולם מאוד גאים במוצאם וכשהדלת נסגרת עולים המון תכנים מעניינים על ההיסטוריה המקומית של נ"ז.

אגב, מבחינה ממסדית, בכדי להיחשב מאורי (הכרה המעניקה שלל הטבות) די אם תוכיח כי לפחות 1/8 מאבותייך היו בני המיעוט. פועל יוצא מכך (ומ"התבוללות" בנסיבות כאלו ואחרות) הוא שלרבים מהתושבים בניו-זילנד "דם מאורי" אם כי הם נראים ממוצא אירופאי לכל דבר.

ה-MOA האנדמית שנכחדה

עדיין עם של לוחמים

מבחינה ארגונית, מרפאה מאורית לרוב לא תהיה פרטית ותזכה לתקצוב לא קטן מהממשלה, מה שמעניק לרופא המשפחה (השכיר) הרבה תמיכה ואפשרות להתפתח (בניגוד לרופא שכיר במרפאה עצמאית/"רגילה").

אני עובד חמישה ימים בשבוע (הרבה רפואה כרונית). איתי עובדים עוד שני רופאים במשרה חלקית, מתמחה ולרוב מתלווים אלינו גם סטודנטים לרפואה שנה שישית. למרפאה כ-4000 מטופלים (הרופאים חולקים את כל המטופלים כולם- עם כל הבעייתיות הנגזרת מכך), ישנן 4 עובדות משרד וכשמונה אחיות.

 קיימות אחיות שיוצאות לקהילה , אחיות סכרת, אחות טלפון, ואחיות המבצעות מעקב לחולים כרונים. 

מסגרת העבודה מאוד מסודרת:

 אין דחופים (יש מרפאה אקוטית כשעתיים בכל בוקר). ביקורי בית נדירים מאוד. קיימת גמישות רבה בעניין שעות העבודה ואין תחושה שמישהו עומד ומסתכל על השעון. 

עבודת הצוות והאווירה במרפאה מאוד נעימה ומפרה. יש עזרה הדדית ופירגון גדול של הקולגות, יש המון מקום להתפתחות מקצועית אישית ומתקיימים מפגשי משוב ותכנון מקצועי מדי תקופה. 

גם בנ״ז קיימת השביזות של תחילת השבוע (בעיקר בחורף) וככל שקרבים לסופ״ש האווירה משתפרת ונעשית שמחה.

ביום ו׳ משעות הצהריים כבר מדובר בפריקת עול, המזכירות מגבירות את המוזיקה, כולם משועשעים ושעת הניירת האחרונה של השבוע היא גם שעת כוסית היין שכולם מצפים לה.

מאז התחלתי, עבר מספיק זמן בכדי שאכיר את המטופלים ומעט מתרבותם המופלאה. הביקורים מתנהלים בשלוה ומתוך כבוד הדדי תוך הכרה של המטופל במסגרת הזמן (15 דק׳ לביקור,ניתן לקבוע מפגש כפול).

כשמטופל מביא עודפי קיווי לצוות

במסגרת העבודה אני מרבה לשלב דיקור יבש וקניזיו-טייפינג. במהלך חצי השנה האחרונה גם מתקיימים ביקורים המתמקדים בסרטן העור השכיח באיזורינו- אלו הולכים ותופסים חלק נאה משגרת יום העבודה שלי. כל פרוצדורה והתערבות מתומחרות והגישה היא שכל זמן שזה משתלם למרפאה אז מעודדים את זה. אחרי הכל זה עסק.

בנ״ז אין רופאי ילדים בקהילה, ובסה״כ הפניות לרפואה יועצת לא פעם נדחות בנימוס. המשמעות היא שהרפואה מתמקדת במרפאה הראשונית ונסמכת על רופאי המשפחה והאחיות המאוד מקצועיות. 

לאורך כל השנה מרגע שמסתיימת שנת המבחן הראשונה (בה אתה נתון לפיקוח של חונך וזוכה למשוב כל שלושה חודשים-דינו של כל רופא משפחה מהגר), יש לעמוד בדרישות מסודרות של של המועצה המדעית- ביצוע התערבות מרפאתית, 10 שעות מפגשי עמיתים, הכשרות מקצועיות ושיחות חתך עם צוות רופאי המרפאה-תנאי לאומי לחידוש הרשיון הרפואי לרופאים הקיווים(לא סיפור גדול ובעיקר הזדמנות להתמקצע)

גם פה יש מדדי איכות (לשמחתנו רק 4-5) שמתוגמלים כספית עבור המרפאה אבל רוב הנטל בביצועם נופל על צוות האחיות- פשוט לא משתלם שרופא יבזבז את זמנו (היקר מאוד) על מדדים. 

חדר העבודה

אז איך נראה היום שלי מבחינת חתך המקרים: 3-4 ילדים עם מחלות חריפות, 5 מקרים סוציאליים, 5 כרונים, 3 פסיכיאטריים, 5 מקרים חריפים ו- 2-4 דיקורים/ פרוצדורות. די מגוון.

מבחינת אפשרויות לקידום, בשונה מהמצב בארץ בו לרוב אפשרות הקידום הינה ניהולית ומצריכה התנהלות ארגונית, הרי שפה מרבית רופאי המשפחה מתפתחים לכיוונים מקצועיים ורוכשים מיומנויות ונישות רפואיות שזוכות לתמיכה ומשאבים מהרשויות הרפואיות הציבוריות שמעודדות רפואה קהילתית שתפחית את העומסים על בתי החולים המוגבלים. לא מעט רופאי משפחה קרייריסטים מתקדמים לעבר ביסוס מרפאה עצמאית שמשמעותה יצירת סביבת עבודה מאוד מותאמת אישית ותגמול כספי ניכר.

כרגע נמצאים בנ״ז כ- 6-8 רופאים ישראלים ואחיות. כולנו די מפוזרים מבחינת מיקום המגורים ומרביתנו נמצאים בקשר חברי קרוב. בקרוב יצטרפו רופאים נוספים ומשפחותיהם מישראל ואני מקווה בשם כולנו שהמספר יגדל.

ומה עושים בשאר הזמן כשלא עובדים? כרגע מתמודדים עם הקור החורפי והחשיכה המוקדמת :)  אבל לא פעם משתדלים גם לנצל את הזמן הרב לבלות עם המשפחה, לטייל בנופים מדהימים, לפתח תחביבים (התחילו יוגה ועכשיו!) ולנהל חיים מ א ו ד שלוים. 

השורה התחתונה שלי נכון להיום: אין כזה דבר גן-עדן אבל נ״ז היא כנראה המקום הכי קרוב לכך! 

ערב באולינג עם החברים

סרטי קולנוע מומלצים על מנת לקבל קצת רקע על החברה המאורית:

1. Whale rider - המצליח מבחינה בינלאומית

2. Boy - קלאסיקה נ"ז

3.Once were warriors - בום לפרצוף. והמציאות לא פעם עולה על הסרט.

4. Hunt for the wilderpeople -קומדיה שחורה ועכשווית ששברה את שיאי הצפייה של Boy

5. The dark horse - דרמה מרגשת וחביבה.