תחילת עבודה - רופא משפחה בניו זילנד, רשמים.

תחילת עבודה כרופא משפחה- רשמים

אחרי כמעט חודשיים של עבודה במרפאה אני רוצה לשתף קצת על שגרת העבודה פה בניו-זילנד כרופא משפחה. חייב לסייג ולומר שקיים שוני רב בין מרפאות שונות (יש עמוסות יותר ופחות, יש בבעלות פרטית ובבעלות ארגונית, יש גדולות ויש קטנות ויש כמובן מספר דרכים להסתכל על המציאות ושלי לפרקים אינה מפוכחת דייה).

כמובן שזכיתי לחפיפה מסודרת בת כחודש ימים טרם ההתחלה (למי שעיין בפוסטים קודמים אחרי החפיפה יציאתי לחל"ת ושבתי לעבודה סדירה לפני כחודשיים עם שובה של בתי לתחילת שנת הלימודים).

מסגרת העבודה כזכור: משרה מלאה, 32 שעות שבועיות. 3 ימים מלאים בשבוע 09:00-17:00, יומיים קצרים 09:00-13:00.  ססיית עבודה פה היא בת 4 שעות  (3 פרונטליות, שעה אדמיניסטרציה), לא כולל הפסקות מובנות של 15 דק' לפי בקשתך במהלך 3 השעות. אין דחופים, אין מתפרצים, העבודה היא עם תורים בלבד.

ישנה "תורנות טריאג'" במהלכה רופא אחד מקבל את המקרים הדחופים לאותו בוקר במשך 2-3 השעות הראשונות של הבוקר- אישית מאוד אוהב את זה (הרבה ילדים, מקרי טראומה קלים, ומחלות חריפות. בפועל האחיות פותרות את הרוב לבדן ויוצא לראות כ3-5 מקרים במהלך אותו פרק הזמן המנוצל גם הוא לאדמיניסטרציה). כל ביקור עולה למטופל כסף, כולל ביקור אחות. אם נקראת לייעץ לאחות בחדרה במהלך מפגש שלה עם מטופל, הרי שבסוף המפגש המטופל יחוייב עבור בדיקת אחות+בדיקת רופא. חלק מהמטופלים מעדיפים מפגש אחות על מפגש רופא משיקולים כספיים.

לגבי חופשות, בלת"מים וכיוצ"ב- אין שום בעיה, הכל מאושר וזוכה להבנה, יש רשימה של רופאים מחליפים בגיל הפנסיה שיישמחו להגיע להחליף.

התחלתי בחששות רבות. פעם ראשונה זה שנים מאז היותי רופא שאני נדרש לתפקד במערכת כ"כ זרה ללא היתרון היחסי שלי- התקשורת הבינאישית שמהווה כלי מרכזי ברפואת משפחה. התרבות הזרה, השפה, הסלנג כל אלה הרתיעו אותי מאוד. איך אעשה JOINING מוצלח? כיצד אקדם "חוזה טיפולי"?

נוסף על כך ידעתי מזוגתי שאיני עומד ללקק דבש בכל הקשור לשמות של תרופות, התוויות ונהלים אדמיניסטרטיבים (המערכת הסוציאלית פה מדהימה במגוון שירותיה אך עמוסה לעייפה בטפסים). למדתי בחפיפה כי המערכת הממוחשבת MEDTECH32  אינה ידידותית כלל אף לרופאים ותיקים.

בסופו של דבר התאריך הגיע, חנטתי עצמי בחולצה מכופתרת עד הכפתור העליון, חולצה במכנס, חגורה ונעליים מוריקות (בקהילה אין צורך בעניבה למזלי) וקפצתי למים...

ומן הרגע הראשון פשוט נהניתי.

החרדות נשארו בחנייה. במציאות, קיבלתי בתחילה יומיים של 30 דק' למטופל (ניצלתי את מלוא הזמן). אחרי זה זה ירד ל-15 דק' (זוגתי עד לאחרונה קיבלה 20 דק', משך 5 ח'), אך זה לא העניין.

נכון, הכל שונה ויש צורך לבצע התאמות וללמוד נהלים חדשים, אך במסגרת הקיימת איני נתון בסטרס תמידי, אין עומס לא צפוי, והמטופלים מנומסים ואדיבים.

יש במרפאתי 9 אחיות על 3500 מטופלים!! הן עושות את ההבדל. הן זמינות לקבלת משימות ולביצוען. ביצוע מדדי איכות קיים גם ב-NZ אבל אין זה מעניינו של הרופא. האחיות עוסקות בכך והן לא שחוקות כי הן רבות במספרן (הן לא לוקחות דמים, הן עסוקות בתת נושאים כמו נשים/ילדים/ גריאטריה/סוכרת וכיוצ"ב).

המטופלים מגיעים לחדר ההמתנה, מודיעים על נוכחותם לפקידה. מרגע זה מופיעים על המחשב שלי. אני יוצא לקבלם בלחיצת יד ובברכה ומלווה אותם לחדרי. 15 דק' במהלכן יש מודעות מלאה לזמן המפגש המוגבל מבחינת שני הצדדים.

מגוון התרופות המסובסדות פה הוא מאוד מצומצם, אין פה מריבות על איכות הסטטין או על טיב האנלגטיקה. בכלל נראה שסף הכאב פה גבוה יותר. אקמול היא תרופה לכל דבר ו-90 מהמטופלים מסתדרים איתה יופי! שם המשחק פה זה האם התרופה מסובסדת או לא? מטופל לא ייקנה תרופה יקרה גם אם היא מוכחת כיעילה יותר (רק הנפקת מרשם כרוני עולה 15 דולר). אגב, עד כה נתקלתי בתועמלן אחד. כרופא, הרבה פחות כאבי ראש (התרופות המסובסדות צבועות בירוק, כשעל המסך יש לכל היותר 1-3 תכשירים מסובסדים וזהו!!).

קצת על מע' הבריאות: המערכת הציבורית פה שונה מאוד מזו שבארץ. יש ביטוח ציבורי בסיסי. הוא מבוסס על רופאי המשפחה (אין רופאי ילדים בקהילה). הציפיה היא לתת מענה מלא ככל שניתן במסגרת המרפאה. כל בדיקת דם, הדמיה, ייעוץ, עולים כסף! והמטופלים אינם ששים לבצעם. זו הסיבה גם שהם מעדיפים לדחות את הביקור אצל רופא המשפחה (רבים מהבעיות פה מתגלות מאוחר מדי, שלא לדבר על מעקב רפואי תקופתי ביוזמת המטופל). העבודה בחלק גדול מהמרפאות היא בצורת  GROUP PRACTICE מה שיוצר בעיית רצף טיפולי.
לגבי ייעוץ מומחים- במידה ומתקבלים, תורים של 4-6 ח'. אלא אם כן מוגדרים כדחופים תוך מתן הסבר מפורט. ייתכן אף מצב שההפניה הנשלחת למרפאות החוץ נדחיית והמטופל מופנה חזרה ל-GP בטוענה כי עליו לנהל את הבירור והטיפול בעצמו.

בהשוואה לשגרה בארץ, בהתחלה זה די מקומם ומקשה אך עם הזמן זה בהחלט משתקף ביחס אליך, בכלים העומדים לרשותך במרפאה מבחינת כח אדם ומשאבי זמן וכן בעניין הרב ובעשייה הקלינית.

אבל...קיימת גם מערכת ביטוחית פרטית. יקרה מאוד למטופלים ודי מקיפה. באמצעותה (למי שידו משגת ובמרפאה המאורית שלי אין רבים כאלו) התורים הם מיידיים כמעט לכל הליך רפואי/יועץ מומחה/ תרופה איכותיים שניתן להעלות על הדעת.

לתחושתי כמביט מהצד: ב-NZ היה רופא אך השתדל שלא לחלות!

לגבי השעה האדמיניסטרטיבית- עוברים על תוצאות בדיקות דם, ייעוצי מומחים, מכתבי שחרור ותוצאות רדיולוגיה (נקרא ומופיע כ- INBOX). כמו-כן יש חלונית TASK שמטרתה היא משימות שלך לעצמך, בקשות מחברי הצוות המרפאתי ומשימות שלך אליהם. לקח לי קצת זמן להבין שכשאני נתקל בתוצאה חריגה, זקוק להפנות מטופל , לשנות מינון וכיוצ"ב- אני עושה FORWARD לאחיות בצירוף הוראה ופירוט ההחלטה הקלינית ומקבל אישור ביצוע  עד רמת השיחה עם המטופל אחרי יום-יומיים. זה גם פועל ההיפך לגבי הליך קבלת החלטות קליניות ויש לי כ 4-5 משימות מהצוותים השונים מדי יום. אבל הכל ברמת להחליט ולהעביר לביצוע.

באשר לסביבת העבודה, יש ישיבות צוות שבועיות רב תחומיות- עוברים על מקרים ומנתחים מכל ההיבטים. יש ראייה רחבה ומעמיקה על הפסיכו-סוציו. יש השתלמויות. יש הפסקת ארוחת צהריים משותפת (עדיין מתקשה לסיים בזמן ולהגיע אליה). עד עתה מקפידים להגיע אלי מדי יומיים שלושה נציגי ההנהלה ולשאול לשלומי, צריך משהו? (רציתי U2D על המחשב ותוך שעתיים היה במחיר מנוי שנתי של 400 דולר, מחטים לדיקור, חבישות קינזיו, דרמטוסקופ). באחד הימים שאלתי אם יצטרכו עוד רופא בקרוב (חבר קרוב ביקש שאברר) ומייד נשאלתי אם עמוס לי מדי ואם אצטרך עוד הפסקות?

מקצועית, הרופאים מחוייבים לצבור נקודות השתלמות ולהתעדכן מדי שנה על מנת שרשיונם יוארך. יש לכל רופא תוכנית התפתחות אישית ומפגשים בנידון במהלכם חושבים שנים קדימה ומפתחים תתי תחומים (אישית- קורס קינזיו-טייפינג באוקלנד וזכיתי למימון של הכשרה בתחום העור שאתחיל בקרוב).

כמסורת הקיווים מנצלים כל הזדמנות לחגוג ולשמוח. העבודה מלאה בהרמות כוסית, בדיחות ואווירה נעימה. אנחנו חוזרים מהעבודה מאוד לא מותשים, יש כח למשפחה ולחיים שלצד העבודה. עבודת הצוות היא גולת הכותרת של השגרה היומיומית כרופא כאן!!

**10.2015 : כשנה אחרי, שתי נקודות נוספות: 
א. התחלתי לייצר קשר טיפולי טוב עם המטופלים. ציפיתי לזה מאוד. כיום אני מכיר את מרבית המטופלים במרפאה באופן אישי וחש את אותו סיפוק מוכר וגדול מטיפול כוללני במשפחה ופרטני בכל אחד מחבריה. התקשורת מול המטופלים מלאה בהערכה ובכבוד הדדי. המטופלים מנומסים והשיחה איתם היא בגובה העיניים כשלמדתי לנצל את האנגלית העילגת שלי על מנת לשבור את הקרח במפגשים הראשוניים.
ב. ההתמחות וההכשרה המקצועית במחלקה לרפואת משפחה בחיפה הנה בסטנדרטים הגבוהים ביותר. בהשוואה לרמת הרפואה הקיווית המקומית ובהתרשמות ממפגש עם רופאים צעירים ווותיקים, זוגתי ואני חשים שזכינו לקבל בסיס רחב ואיכותי שמשמש אותנו יום ביומו בהתמודדות המאוד עצמאית אל מול המטופלים על שלל בעיותיהם.
בנוסף, קיימת גם תחושה שסביבת העבודה פה מאפשרת ליישם מיומנויות רבות יותר אותן לימדו אותנו.
תודה ענקית!!

באשר לעבודה היומיומית, אין לי הרבה מה להוסיף על הכתוב מעלה. לא קיימת התפכחות- יש סוג של שגרת עבודה מאוד נעימה. לחץ העבודה והאחריות מעט עלו אך אינם מזכירים את אלו שבישראל.
בימים אלו מיועד לפתוח בשותפות עם הרופא "החונך" שלי ופיזיותרפיסט מרפאה מוסקולוסקלטלית עצמאית, ובמקביל ממשיך להתפתח בתחום העור כ-BABY השני שלי (סוג של "פקיד שומה").